He: הקפה רכבת היה מלא בריח משכר של קפה טרי.
En: The train cafe was filled with the intoxicating aroma of fresh coffee.

He: האורות השתיקו ארוחת צהריים חמימה, והרחוב מחוץ לקפה היה מלא atmos משמחת חג סוכות.
En: The lights dimmed a warm lunch, and the street outside the cafe was full of the joyous atmosphere of the Sukkot holiday.

He: אנשים בנו סוכות קטנות לצד הכביש, וכולם נראו שמחים וחגיגיים.
En: People were building small sukkot along the road, and everyone seemed happy and festive.

He: עמית ישב בשולחן ליד החלון.
En: Amit sat at a table by the window.

He: הוא הביט החוצה, רואה כיצד ענפי הדקל בירושלים נעים ברוח הסתיו הנעימה.
En: He looked outside, seeing how the palm branches in Jerusalem swayed in the pleasant autumn breeze.

He: הוא ביקש לשוב לתחושת האחווה והאהבה במשפחה שלו.
En: He wished to return to the feeling of brotherhood and love within his family.

He: הוא רצה לדבר עם שירה, אחותו הצעירה, אחרי המריבה ההיא על המסורת המשפחתית בחג סוכות.
En: He wanted to talk with Shira, his younger sister, after that argument about the family tradition during Sukkot.

He: שירה הגיעה.
En: Shira arrived.

He: היא ההלכה אליו בחיוך עצור.
En: She walked to him with a reserved smile.

He: היא התיישבה מולו, שניים התבוננו זה בזה בשקט.
En: She sat across from him, both gazing quietly at each other.

He: "מה שלומך?" עמית שאל בעדינות, מנסה לשבור את הקרח.
En: "How are you?" Amit asked gently, trying to break the ice.

He: הוא ידע שהמשימה שלו היום היא להקשיב.
En: He knew that his task today was to listen.

He: באמת להקשיב.
En: Really listen.

He: "אני בסדר," ענתה שירה, הסתכלה על הכוס קפה שלה.
En: "I'm okay," Shira replied, looking at her cup of coffee.

He: "אבל אני רוצה לדבר על מה שקרה."
En: "But I want to talk about what happened."

He: עמית הנהן, הקשיב לכל מילה שלה.
En: Amit nodded, listening to her every word.

He: "אני יודע שלא תמיד קל לשמור על המסורת, אבל היא חשובה לי," הוא התחיל להסביר.
En: "I know it's not always easy to keep the tradition, but it's important to me," he began to explain.

He: "היא מחברת אותנו."
En: "It connects us."

He: שירה נאנחה, מביטה בו.
En: Shira sighed, looking at him.

He: "אני יודעת, עמית.
En: "I know, Amit.

He: אבל אני צריכה גם למצוא את הדרך שלי, להרגיש חופשיה לעשות מה שאני רוצה."
En: But I also need to find my own way, to feel free to do what I want."

He: בדיוק כשהטונים עלו במעט, עמית נשם עמוק ושותק לרגע.
En: Just as the tones slightly rose, Amit took a deep breath and paused for a moment.

He: "תני לי לספר לך על פעם שהרגשתי לבד," הוא אמר. עיניו מלאו בזיכרון.
En: "Let me tell you about a time I felt alone," he said, his eyes filled with memory.

He: "הייתי בן עשר, ושכחתי את חג הסוכות בבית בזמן שהייתי אצל חבר.
En: "I was ten years old, and I forgot about the Sukkot holiday at home while I was at a friend's place.

He: ואז אתה ובני המשפחה באתם בשירה לסוכה, ופתאום לא הרגשתי לבד."
En: Then you and the family came singing to the sukkah, and suddenly I didn't feel alone."

He: שירה הקשיבה בשקט.
En: Shira listened quietly.

He: עצם הסיפור נגע בליבה.
En: The story touched her heart.

He: "אני מבינה למה זה כל כך חשוב לך," היא הודתה, מסתכלת עליו בעיניים מתחממות.
En: "I understand why it's so important to you," she admitted, looking at him with warming eyes.

He: "אבל עדיין, אני צריכה מרחב."
En: "But still, I need space."

He: עמית חייך קלות.
En: Amit smiled softly.

He: "אני מבין.
En: "I understand.

He: אני רוצה שתדע שאני כאן בשבילך, תמיד.
En: I want you to know I'm here for you, always.

He: לא משנה מה."
En: No matter what."

He: השניים התבוננו אחד בשני, ותחושה של הקלה עברה בחלל הקפה.
En: They looked at each other, and a sense of relief passed through the cafe.

He: הם הבינו זה את זו – העבר והעתיד יכולים להיות יחד.
En: They understood each other—the past and the future could be together.

He: עם הכוסות המלאות שוב בקפה, הם שתו לחיי הקשר של אחים, שמשתנה ובעקבותיו מתעצם.
En: With their cups filled with coffee again, they drank to their sibling bond, which changes and grows stronger as a result.