He: השמש שקעה על חוף תל אביב.
En: The sun set over the Tel Aviv beach.

He: המים היו כחולים ושקטים.
En: The water was blue and calm.

He: עמית, יעל ונועה ישבו על שמיכה קטנה ובוהקת.
En: Amit, Yael, and Noa sat on a small, glowing blanket.

He: "זה כמו פעם," אמר עמית.
En: "It's like before," Amit said.

He: "אבא היה מביא אותנו לכאן כל שבת."
En: "Dad used to bring us here every Saturday."

He: יעל חייכה, "כן, זה המקום הכי טוב."
En: Yael smiled, "Yes, it's the best place."

He: נועה הייתה הצעירה ביותר. היא בחנה את הצדפים.
En: Noa was the youngest. She was examining the shells.

He: "אני אוהבת את הצדפים."
En: "I love the shells."

He: "נועה תגלה עוד צדפים כשנחזור לכאן עם המשפחה שלנו", אמרה יעל ונגעה ביד של נועה.
En: "Noa will find more shells when we return here with our own families," said Yael, touching Noa's hand.

He: "אבל צריך לחשוב על העתיד שלנו. מה התוכניות של כל אחד?"
En: "But we need to think about our future. What are everyone’s plans?"

He: עמית נשען לאחור.
En: Amit leaned back.

He: "אני רוצה ללמוד להנדסה במכון טכנולוגי. זה חלום שלי מזה זמן רב."
En: "I want to study engineering at the technological institute. It’s been my dream for a long time."

He: יעל הנהנה.
En: Yael nodded.

He: "אני רוצה להיות אדריכלית. אני אוהבת לצייר בתים. אולי נוכל לעבוד יחד בעתיד!"
En: "I want to be an architect. I love drawing houses. Maybe we can work together in the future!"

He: נועה העבירה צדף מחול לחול.
En: Noa moved a shell from sand to sand.

He: "אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות כשאגדל. אולי אחיה על החוף ואגלה צדפים."
En: "I don’t know what I want to do when I grow up. Maybe I’ll live on the beach and find shells."

He: המשפחה צחקה.
En: The family laughed.

He: "זה נראה רעיון טוב," אמרה יעל.
En: "That sounds like a good idea," Yael said.

He: הערב ירד והשמיים נהיו אדומים וכתומים.
En: Evening fell and the sky turned red and orange.

He: עמית הדליק מדורה קטנה.
En: Amit lit a small fire.

He: הם דיברו עוד ועוד. חלקו זיכרונות, סיפורים מילדותם.
En: They talked more and more, sharing memories and stories from their childhood.

He: "אני אוהבת את החוף הזה," אמרה נועה ושמה את הצדף באוזנה.
En: "I love this beach," Noa said, placing the shell to her ear.

He: "אני שומעת את הים."
En: "I can hear the sea."

He: "כן," אמר עמית.
En: "Yes," said Amit.

He: "זה המקום המיוחד שלנו."
En: "It’s our special place."

He: הם הביטו בים וחשבו על העתיד.
En: They looked at the sea and thought about the future.

He: למרות שהיו להם חלומות שונים, היו משפחה אחת, מאוחדים בזיכרונותיהם ובאהבתם לתל אביב ולחוף.
En: Despite having different dreams, they were one family, united in their memories and love for Tel Aviv and the beach.

He: היום הזה היה אחד מהימים המיוחדים ההם שיזכרו תמיד.
En: This day was one of those special days they would always remember.

He: החוף התחיל להתרוקן.
En: The beach started to empty.

He: הם קיפלו את השמיכה ולקחו את הצדפים.
En: They folded the blanket and took the shells.

He: הדרך לעתיד הייתה ארוכה, אך הם ידעו שהם יהלכו בה יחד.
En: The road to the future was long, but they knew they would walk it together.

He: תל אביב בלילה הייתה יפה.
En: Tel Aviv at night was beautiful.

He: אורות העיר הבריקו והרוח נשבה בעדינות.
En: The city lights sparkled and the breeze blew gently.

He: המשפחה חזרה הביתה, לבם מלא בזיכרונות חמים ובתקוות לעתיד בהיר.
En: The family returned home, their hearts full of warm memories and hopes for a bright future.