He: בחמימות של תל אביב, התקיים האירוע שדוד יזכור במהלך כל חייו. שם בתוך אוטובוס מלא של אגדות, יצאו המילים מפיו באופן שלא היה יכול לייחס את מאמריו לתודעה ממוחשת.
En: In the warmth of Tel Aviv, an event took place that David will remember throughout his life. Inside a crowded bus full of legends, words poured out of his mouth in a way that could not be attributed to his conscious mind.

He: דוד, בחור בן 23, במרכז החיים שלו. אנפלוג' קצת ואהבה יותר מדי. בני זוג, אמא ולא מעט חברים חדשים היו חלק מהוותיקים באוטובוס המסמל את מרכז החיים שלו - תל אביב.
En: David, a 23-year-old guy, at the center of his life. A little anthropological and a bit too much love. Significant others, mom, and many new friends were part of the old in the bus that signified the center of his life - Tel Aviv.

He: אכן, לפעמים היו הקשיים, אך היום השונה מתחיל כשהם התעקשו להכיר את המושג, 'מרחב אישי'.
En: Indeed, there were difficulties at times, but the different day began when they insisted on getting to know the concept of 'personal space.'

He: "מרחב אישי ", הוא התחיל, "זה משהו מוחלט, כמו המרחק בין אתה לאתה". היא הביטה בו חסרת מובן, והוא מהר להוסיף "כלומר, מרחב שאתה יכול להרגיש בלי פחד שמישהו יפר את הגבולות שלך".
En: "Personal space," he began, "is something absolute, like the distance between you and yourself." She looked at him puzzled, and he quickly added, "I mean, a space where you can feel without fear that someone will trespass your boundaries."

He: הבנתה נראתה על פניה, מתחילה למזוג מהתוסכת, השאלה על שפתיה מעט נרקמה כשהרכב מסתיים נענתה בנחת "אני מבינה". הניחוח של ניצחון התרופף באוויר, לאחרו נרקמו קשרים מחזקים באמצעות האוטובוס המלא כל כך. פתאום נראה המרחק האישי כל כך פשוט ובר קיימא.
En: Understanding seemed to dawn on her face, beginning to dissolve from the ambush, the question on her lips slightly woven as the journey ended in a quiet "I understand." The scent of victory triumphed in the air, after which strong bonds were woven through the crowded bus. Suddenly, personal distance seemed so simple and utterly existing.

He: רכב בחנייה, החיים שוב התמזגו לקיימא. דוד קם מהמקום שלו בנחת ויצא מהאוטובוס בקלות. הוא דנה בגביע מספק המלא מהחוויה של היום. המרחק האישי התרקם בצורה חזקה בתוכו - בין להתעקש להפסיק תחנה לפני או להמשיך עם הפנים שהכיר. החליט להמשיך. אכן, מרחב אישי הוכח כהמשך אויר שביננו לבין עצמנו.
En: Parked in the lot, life merged back into existence. David got up from his place calmly and easily exited the bus. He sipped from the satisfying cup of the day's experience. Personal space had solidified within him - whether to insist on stopping a station too early or to continue with the faces he had met. He decided to continue. Indeed, personal space was proven as a continuation of the air between us and ourselves.

He: למדנו שאנחנו בפינה הזו של היקום, רק אנחנו, ואף אחד לא יכול להכנס לתוך האוויר שלנו עד שנאמר "כן". וכך דוד הגיע לביתו, מקום של רוגע ושקט, בעיר הסוערת תל אביב.
En: We learned that in this corner of the universe, only we are present, and no one can enter our airspace until we say "yes." And so David reached his home, a place of peace and calm, in the bustling city of Tel Aviv.